הדור הראשון של מחקרים הקושרים בין סביבה וחברה עסק בעיקר בפגיעותן היחסית של אוכלוסיות עניות, פריפריאליות, חלשות ומוחלשות (כולל מיעוטים אתניים וילידיים) למִפגעים ולסכנות סביבתיות. העניין הרב שמעורר לאחרונה שינוי האקלים, והמודעות הגוברת לצדק האקלימי (או שמא אי-הצדק האקלימי) הכרוך במצב האקלימי הפוסט-נורמלי (מאפ“נ), הסיטו חלק מתשומת הלב המחקרית מסוגיית הפגיעות אל שאלת אחריותן הדיפרנציאלית של קבוצות שונות לעצם היווצרותן של מצוקות סביבתיות. מאמר זה, העורך השוואה בין כמויות גזי החממה שנפלטות ממשקי בית בישראל כתוצאה מצריכת מזון, עוסק במובהק בשאלת האחריות. אלא שבניגוד למחקרים רבים אחרים, המתמקדים באחריותן הדיפרנציאלית של מדינות לשינוי אקלים, הניתוח שאנו מציעים הוא תוך-מדינתי. הנתונים המדידים הראשוניים מישראל, שאנו מנתחים כאן, מאששים את הנחת המחקר: צריכת המזון לנפש במשקי בית אמידים אחראית לפליטת כמות גבוהה יותר של גזי חממה מצריכת מזון לנפש במשקי בית עניים יותר. המאמר, המתבסס על מחקר גישוש חלוצי שלנו של הסוגיה בישראל, מציף כמה מהקשיים האמפיריים המאפיינים מחקרים מסוג זה בישראל ובכלל ומציע כיוונים מתודולוגיים להתמודדות עם קשיים אלו במחקרים עתידיים.
המאמר מבוסס על עבודת מחקר לתואר שני של גיא מילמן, שנעשתה בהנחיית פרופ’ דני רבינוביץ וד”ר דיויד כץ מהפקולטה לגיאוגרפיה ולימודי סביבה באוניברסיטת חיפה. העבודה נערכה בשיתוף פרויקט מחקר ומדיניות צדק אקלימי של האגודה לצדק סביבתי בישראל, בשיתוף עם בית הספר ללימודי הסביבה ע”ש פורטר והמכון למחקר חברתי באוניברסיטת תל אביב ובתמיכת קרן רוזה לוקסמבורג. המחברים מודים לד”ר ענת אורן, מנהלת מחקר במכון ב. י. ולוסיל כהן למחקרי דעת קהל שבפקולטה למדעי החברה באוניברסיטת תל אביב, שניהלה את ביצוע הסקר וסייעה רבות בניתוח הממצאים הכמותניים
