אי שוויון סביבתי

מחקר מדדים לצדק סביבתי בישראל בשנים האחרונות שתי סוגיותבעלות חשיבות רבה לחיי היום-יום עלו על סדר היום הציבורי - נושאים סביבתיים וצדק חברתי. בצד השקעות של הממשלה בתוכניות לשיפור מצב הסביבה בתחומים שונים כמו מפלס איכות האוויר, והתקנת תשתיות לאיסוף פסולת ביישובים הערבים במסגרת תכנית "סביבה שווה", בעקבות המחאה החברתית (קיץ 2011), עלו דרישות לצמצם את הפערים החברתיים בין מעמדות שונים במדינה, למשל בתחומי הבריאות, הדיור והחינוך, וניתן לומר ש'אי השוויון' הפך להיות נוכח בשיח הציבורי ואף במערכת הפוליטית הישראלית. שדה ה'צדק סביבתי' מהווה חוט מקשר בין שני הנושאים הללו, על ידי התמקדות באי שוויון סביבתי. פעילות לקידום צדק סביבתי שואפת להבטיח שכל קבוצות האוכלוסייה ייהנו מהפעילות לקידום סביבה נקייה יותר, במרחב נטול סיכונים סביבתיים ובריאותיים, ושוויוני יותר בהזדמנויות של "טובין סביבתי", וכן מיועדת להצביע על תחומים בהם סובלות קבוצות אוכלוסיות מסוימות מתנאים סביבתיים נחותים ואו פוגעניים במיוחד.   עד כה נערכו בישראל בעיקר מחקרים הבוחנים אי צדק סביבתי ברמה המקומית באמצעות מקרי מבחן. המחקר הנוכחי מציע לבחון אי שוויון ברמה הלאומית, באופן אמפירי, באמצעות סט של אינדיקטורים סביבתיים. בשלב הראשוני של המחקר מוצעים אינדיקטורים בחמישה תחומים, שבהם ניתן ציון לכל המועצות המקומיות והעיריות. שתי מטרות מרכזיות הצבנו במחקר אינדיקטורים לצדק סביבתי: האחת, ניתן לזהות חוליות חלשות, ישובים שסובלים מעוני סביבתי ומחוסר הזדמנויות והעדר נגישות בתחום הסביבתי-חברתי-כלכלי. השנייה, מטרת בניית המדדים (אינדיקטורים) היא ליצור מסד נתונים שיספק מידע על יישובים רבים על פי מאפיינים של תשתיות סביבתיות.באמצעות המדדים ניתן להשוות בין התנאים הסביבתיים ברשויות בעלות מאפיינים שונים כולל השוואה בין רשויות ערביות ליהודיות, בין רשויות בפריפריה ובמרכז ובין רשויות מאשכולות כלכליים-חברתיים שונים.  כבר בשלב זה של השלמת חמישה מדדים ב- 200 יישובים, המחקר מראה שברוב התחומים רשויות ערביות ורשויות מאשכולות כלכליים-חברתיים נמוכים סובלים מתנאים סביבתיים נחותים.   המחקר המלא כולל את הפרקים הבאים: הפרק הראשוןסוקר דרכי מדידה והערכה של (אי-)צדק סביבתי. אנו דנים בהתפתחות המושג צדק סביבתי, מסבירים מדוע התוצאות של מחקרים קודמים על צדק סביבתי אינן עקביות, ודנים בהחלטות המתודולוגיות שליוו את המחקר הנוכחי. הפרק השניעוסק בתהליך גיבוש המדדים. אנו מתייחסים  למחקרים קודמים בנושא ולמתודולוגיה שהנחתה אותנו בבחירה של יחידת המידה שנבחרה – רשות מקומית. הפרק השלישימציג מדדים ראשוניים בחמישה תחומים: איכות מים, טיפול בביוב,  איכות אויר, נגישות לתחבורה ציבורית ושטח ירוק פתוח. עבור כל מדד, אנו מציגים רקע מתודולוגי והסבר על חשיבות האינדיקטור. הפרק  מרחיב על תהליך איסוף ועיבוד המידע, וכמובן דיון בתוצאות המרכזיות. הפרק הרביעימסכם את תהלך העבודה, מציג מגבלות הדוח והאפשרויות העיקריות לשלב הבא של המחקר וכמובן דן במסקנות העיקריות של המחקר. המסמך הנוכחי מתוך פרק 3 ומתייחס למדד של התחבורה הציבורית. 

  כרמית לובנוב, מנהלת האגודה לצדק סביבתי - קיפוח סביבתי: יישובים חלשים - אפס שטחים ירוקים לנפש   גל גבאי : באגודה לצדק סביבתי יצאו לבדוק מה מצב השטחים הפתוחים ביישובים שונים בארץ. הם בחנו מאתיים וחמישים יישובים ובחמישים וארבעה מהם התברר שהשטח הירוק לנפש עומד על מספר עגול, אפס. שלא במקרה כל היישובים האלה נחשבים יישובים חלשים. איך משנים את המצב הזה? שלום לכרמית לובנוב, מנהלת האגודה לצדק סביבתי. כרמית לובנוב : שלום. גל גבאי : אפס שטחים ירוקים. תמני לי את המקומות האלה. מאתיים וחמישים מקומות. כרמית לובנוב : קל. המקומות האלו מקומות גנריים. חמישים וארבעה יישובים הם יישובים שיש בהם אפס שטח ירוק לנפש, שזה אומר לא רווחה תכנונית, לא רווחה לפרט. מתוך החמישים וארבעה יישובים גל גבאי : מכלאות אדם. כרמית לובנוב : מתוך החמישים וארבעה יישובים חמישים ואחד הם יישובים ערבים כולם באשכולות הסוציואקונומיים בין אחד לארבע, רובם בין שתיים לשלוש. ושלושה בלבד הם יישובים יהודיים, לא במקרה יישובים בשטחים, אחד מהם יישוב חרדי חלש, עמנואל. גל גבאי : עמנואל. למה ככה? כרמית לובנוב : עכשיו, עוד דבר גל גבאי : למה ככה? זה באופן תכנוני, מה זה סטראוטיפים בתוך התכנון או שזה מדיניות? כרמית לובנוב : זה שאלה מצוינת. לזה מדיניות וזה עוד נדבך של זה. זה גם מדיניות, זה אחד הדברים. לאחר שלמעשה אנחנו סרטטנו, לא רק בשטחים פתוחים, בעוד חמישה פרמטרים מדידים, אחד מהם באמת שטחים פתוחים והיה לנו מאוד מאוד חשוב בשטחים הפתוחים כדי להראות לא רק זיהום סביבתי אלא גם משהו שהוא בנפיט, משהו שהוא יתרון סביבתי לאוכלוסייה, משהו שיכול להוות מקור לנופש, לפנאי, להנאה, לחיבור של הקהילה למקום. בדקנו את זה באמת על פני יותר ממאתיים יישובים. זה לא רק יישובים יהודיים ערבים, זה גם פילוח סוציואקונומי מובהק ביותר עם הבדלים דרמתיים. תשעה עשר מתוך עשרים היישובים עם שטח שצ"פ, שטח ציבורי לנפש הגבוה ביותר הם יישובים באשכולות הגבוהים, תשעה עשר מתוך עשרים, כמעט רוב מוחלט. אחד מהם זה לא במקרה מצפה רמון, הוא יישוב שאין שם בעיה של קרקע. גל גבאי : תסבירי לי את זה. כרמית לובנוב : וזה נכון גם להפך, זה נכון שגם ביישובים החלשים השטח הירוק לנפש קטן מאוד, לא רק היישובים הערבים. איך זה? את זה הלכנו ובדקנו. מה מסתבר? דבר שאכזב אותנו מאוד מאוד, שהממשלה לא רק מנציחה את הפערים בשטח ירוק לנפש, אפילו מעמיקה אותו. יצא דו"ח של הנחיות למתכננים של משרד השיכון לפני חמש שנים ובו הנחיות מאוד מאוד מפורטות, מהו שטח מינימלי לנפש. בעולם מקובל ממוצע שבין עשרים וחמש לארבעים בשטח עירוני ובישראל ההמלצות הן כדלקמן: ביישובים יהודיים שטח מינימלי לנפש עומד על חמישה עשר מטר, ביישובים ערביים וחרדיים מדריך רשמי של ממשלת ישראל עשרה מטר לנפש. גל גבאי : מראש. כרמית לובנוב : מראש. גל גבאי : למה? כי ההנחה היא שחרדים וערבים לא ראויים למחיה בכבוד? מה הרציונל? מה איך מסבירים איך מנמקים דבר מחריד כזה? כרמית לובנוב : ההסברים הם סותרים אחד את השני מכיוון שאחד ההסברים שאנחנו ביקשנו וקיבלנו שביישובים ערבים רובם גרים בבנייה צמודת שטח, עכשיו אז זה לא מתיישב עם היישובים היהודיים ששם יש רווחה תכנונית והרבה מהם יישובים צמודי קרקע מה שנקרא. גל גבאי : בוודאי, זה לא רלוונטי. כרמית לובנוב : זה לא רלוונטי. וגם לגבי חרדים. עכשיו יש גם עוד דבר שאותו אליו צריך להתייחס, מדובר לא רק לפי סוג האוכלוסייה, זאת אומרת סוג האוכלוסייה, אני את המחקר הזה הצגתי לפני כחודשיים בחודש מאי בכנס של האיחוד האירופי על צדק סביבתי. אחת ההערות שקיבלתי כשסיימתי להציג זה איך בכלל אפשרי שזה חוקי להציג נתונים לפי סוג אוכלוסייה ולא לדוגמה לפי עקרונות מקצועיים של מרקם, של צפיפות. כי אם רוצים לבוא ול... גל גבאי : אז איך? כרמית לובנוב : אז זה צריך להפנות את זה לממשלת ישראל. על הדו"ח חתומים משרד השיכון, משרד להגנת הסביבה ומשרד החקלאות.  גל גבאי : בשניות האחרונות, מה אפשר לעשות? כרמית לובנוב : אחד הדברים שאכזבו אותנו וזה גם יענה לך על התשובה שבוועדת ההיגוי הבין משרדית ישבו לא רק רשימה מאוד מכובדת של נציגים בכירים של משרדי הממשלה, רשימה ארוכה ביותר, גם נציגים של החברה האזרחית, שני נציגים של ארגוני סביבה מרכזיים. אנחנו חושבים שצריך להפוך את הוועדות האלה שייקחו בה חלק גם נציגים שמייצגים בצורה אמיתית מקצועית ואותנטית את הקהילה. גל גבאי : אני מאוד מודה לך על השיחה הזאת. זהו, עד כאן עושים סדר חדש להיום. תודה שהייתם אתנו, נתראה בקרוב. עדיין רואים ושומעים אותנו. מה התפקיד באמת של החברה האזרחית? מה את מצפה שהם יעשו? כרמית לובנוב : החברה האזרחית הוא תפקיד קריטי אנחנו רואים. ארגונים מהסוג שלנו שעוסקים לא רק בעקרון של הגנה על השמירה שהוא עקרון מאוד חשוב אלא גם באמת איך מספקים תנאים סביבתיים נכונים, ראויים, נאותים שגורמים גם חיבור לקהילה ולמקום. זה בדיוק מה שחברה אזרחית צריכה לעשות. לחבר בין רווחה תכנונית לבין שמירה על הגנה על הסביבה. גל גבאי : למה? בואי נגיד רגע מה המשמעות של מרחבים ציבוריים פתוחים. כרמית לובנוב : יש לזה א' תפקודים אקולוגיים מה שנקרא של אזורי חלחול של מי תהום, של תפקודים...

תכנית "עושים סדר" עם גל גבאי ערוץ 23 - ראיון טלוויזיוני עם גיא מילמן, עמית מחקר של האגודה לצדק סביבתי ופרופ' דני רבינוביץ, ראש בית הספר פורטר ללימודי סביבה באוניברסיטת תל אביב ויו"ר האגודה לצדק סביבתי -  על דפוסי צריכת מזון של שכבות בחברה הישראלית וטביעת רגל פחמנית בהקשר דיון רחב של אי שוויון כלכלי-חברתי בין קבוצות אוכלוסיה היוצר גם אי שוויון מרחבי וסביבתי בין פריפריה חברתית וגיאוגרפית, מול מרכז וסוגיית האחריות הממשלית לצמצום אי השוויון הסביבתי.    המחקר של גיא מימלמן מתבצע במסגרת פרויקט מדיניות ומחקר צדק אקלימי של האגודה לצדק סביבתי בתמיכת קרן רוזה לוקסמבורג . הראיון מתחיל בדקה  ה- 18:30   https://www.youtube.com/watch?v=9oWOXft2z4w