בתחילת חודש דצמבר תיפתח ועידת האקלים העולמית בקנקון שבמקסיקו. בוועידה, שבאה להחליף את אמנת קיוטו, ישתתפו ראשי מדינות מפותחות ומתפתחות, אשר ינסו להגיע להסכם הפחתת פליטות גזי החממה מצד המדינות.
"בוועידת האקלים הקודמת שנערכה בקופנהגן ניסו להשיג הסכם בינלאומי להפחתה משמעותית של גזי החממה ללא הצלחה, וככל הנראה הניסיון יעלה חרס גם הפעם", קובע פרופ' דני רבינוביץ', חוקר מהחוג לסוציולוגיה ולאנתרופולוגיה באוניברסיטת תל אביב ויו"ר האגודה הישראלית לצדק סביבתי.
רבינוביץ', שחיבר את הספר "הנה זה בא - כיצד לשרוד את משבר האקלים", אומר כי "המאמץ הבינלאומי בוועידה כולל שתי מטרות: ראשית - הסכם גלובלי לצמצום כמות פליטות גזי החממה; ושנית - הסתגלות עולמית למצב החדש שעומד לפקוד את כדור הארץ. בספרי אני מכנה אותו 'מצב אקלימי פוסט-נורמלי' או בראשי תיבות מצב מאפ'ן", ציין רבינוביץ' בהלצה. "המשמעות היא שאם אנו רגילים היום למצב אקלים נורמלי, זה אומר שאנו נכנסים למצב לא נורמלי שיקשה, בעיקר על המדינות המתפתחות".
"מאמץ ההסתגלות למצב האקלימי הפוסט-נורמלי יעלה כסף רב, מכיוון שמדינות רבות צריכות לבצע שינויים בתשתיות, במערך ייצור המזון ובהפקת המים. המדינות המתועשות ובראשן ארצות הברית, הסכימו להקים קרן בהשקעה של 100 מיליארד דולר, כאשר מטרתה היא העברת טכנולוגיות מהמדינות המפותחות למדינות העניות, או המתפתחות, וזאת כדי לאפשר להן להסתגל למשבר האקלים", הסביר רבינוביץ'.
"אם בקנקון אכן תצליח הועידה להבטיח את קרן ההסתגלות, ואת תהליך העברת הכסף למדינות המתפתחות, בעקיפין הדבר יכול להוות גם הזדמנות לישראל, מכיוון שישראל חזקה בטכנולוגיות השקיה, התפלת מים וחקלאות מדברית".
"הודו, ברזיל, סין ודרום אפריקה הן מדינות מפתח בנסיון הבינלאומי לעצור את משבר האקלים. הצמיחה במדינות אלו מגיעה לבין 8%-10% בשנה. הזינוק בכלכלות אלו מביא עמו גם עלייה בדרישה לחשמל ובכושר ייצור חשמל".
לדברי רבינוביץ', "במדינות הללו רוב החשמל מיוצר משריפת פחמן, ומכיוון שהן כה גדולות, התפתחותן משפיעה משמעותית על פליטת גזי החממה העולמית. בוועידה הקודמת בקופנהגן, סין במידה רבה מנעה הסכם חיובי ומקדם. היא התנגדה להסכם הכובל, בגלל שהיא נמצאת בתנופה עזה של פיתוח, וגם בגלל שיש לה מצבורים גדולים של פחם", אומר רבינוביץ'.
ואם אנו חושבים ששמירה על האקלים היא עסק יקר, לרבינוביץ' יש חדשות בנושא: "על פי דו"ח שטרן שהוגש ע"י היועץ הכלכלי הראשי של טוני בלייר לממשלת בריטניה ב-2006, אם לא נקדיש כעת 2%-3% מהתוצר הגלובלי להתמודד עם הבעיה, אנו עלולים להגיע לידי כך שבעשורים הבאים, נקלע לסיטואציות בהן העולם יאבד 5% מהתוצר הגולמי הגלובלי לשנה".
