נייר עמדה זה נכתב במסגרת פרויקט מחקר מדיניות צדק אקלימי שיזמה האגודה לצדק סביבתי בישראל ומתבצע בשיתוף בית הספר ללימודי סביבה על שם פורטר והמכון למחקר חברתי באוניברסיטת תל אביב. הפרויקט, שבראשו עומד פרופ' דני רבינוביץ, נתמך על ידי קרן רוזה לוקסמבורג.
למחקר מדיניות צדק אקלימי בישראל שני יעדים עיקריים:
· בחינת התרומה היחסית של קבוצות אוכלוסייה שונות בישראל לפליטות גזי חממה בתחומי צריכה מגוונים.
· גיבוש המלצות למדיניות אקלים בישראל, שתביא הן לצמצום אי-השוויון הפחמני הן לצמצום הפערים החברתיים-כלכליים.
פרויקט המחקר התמקד בארבעה תחומי צריכה: צריכת חשמל ביתית (רבינוביץ ולובנוב, 2010), שימוש בתחבורה פרטית (שם), ייצור פסולת מוצקה וטיפול בה ברמת היישוב (נויגרטן, 2013) וצריכת מזון ביתית, העומדת במוקד עבודה זו. ההמלצות למדיניות נכללות בשני מסמכי עמדה שמנתחים כלים כלכליים: הראשון, ניתוח המדיניות להפחתת גזי חממה בישראל (לוי, 2012); והשני, הצעות למדיניות אקלים בישראל – כלים התנהגותיים ואפשרויות להנהגת מס פחמן (לוי, 2013). את כל המחקרים ומסמכי המדיניות ניתן למצוא באתר האגודה לצדק סביבתי.
המחקר המובא בנייר עמדה זה בדק את כמות גזי החממה לנפש הנפלטת בשל צריכת מזון ביתית בישראל, בהשוואה בין עשירונים חברתיים-כלכליים. זהו המחקר הראשון בישראל שעוסק בפליטות של גזי חממה מייצור ומצריכה של מזון בכלל, ובהקשר של פרופיל חברתי-כלכלי בפרט. המחקר מתבסס על עבודת מחקר לתואר שני שכתב גיא מילמן, במסגרת לימודיו בבית הספר ללימודי הסביבה על שם פורטר באוניברסיטת תל אביב, בהנחייתם של פרופ' דני רבינוביץ מהחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת תל אביב וראש בית הספר ללימודי הסביבה ע"ש פורטר, ושל ד"ר דויד כץ מהפקולטה לגיאוגרפיה ולימודי סביבה באוניברסיטת חיפה.
עריכה לשונית: קרן גליקליך, עריכה: תמר נויגרטן וכרמית לובנוב
