מסמך זה נכתב כחלק ממחקר רחב היקף העוסק בצדק אקלימי בישראל ביוזמת האגודה לצדק סביבתי בישראל ובשיתוף אוניברסיטת תל אביב. מטרות המחקר הן לחקור את המאפיינים הסוציו-אקונומיים של פליטות גזי חממה ממקורות ייצור שונים בישראל, ולגבש כלי מדיניות, ובכללם כלים מתחום הכלכלה החברתית וההתנהגותית. בשנים 2011-13 המחקר מתמקד בארבעה תחומים: צריכת חשמל ביתית, שימוש בתחבורה (כלי רכב פרטיים), צריכת מזון וייצור פסולת מוצקה והטיפול בה – הנושא שבו עוסק דוח מס' 2.
בהתבסס על הנתונים הזמינים, בדקנו את כמויות ייצור הפסולת ביישובים השונים בישראל, ואת שיעור הפליטות מפסולת בכל יישוב, והשווינו בין היישובים על פי סיווגם לערים, מועצות מקומיות ומועצות אזוריות, ועל פי דירוגם לאשכולות חברתיים-כלכליים. תוצאות החישובים הן מקדמי אי-שוויון פחמני – מקדמים המשקפים את הפער בין כמות הפליטות לנפש באשכולות השונים ביחס לכמות הפליטות באשכול 1 (העני ביותר). הטבלאות הבאות, המסכמות את תוצאות המחקר, מראות כי אכן קיים אי-צדק סביבתי בפליטות גזי חממה מפסולת, אך שיעורו משתנה בהתאם לסוג היישוב.
ממצאי המחקר מצביעים על כך שלקבוצות אוכלוסייה שונות תרומה שונה לפליטות, וכי תושבים באשכולות החברתיים-כלכליים הגבוהים והעשירים יותר תורמים יותר לפליטות מתושבים באשכולות הנמוכים והעניים יותר. בנוסף, ניתן לראות הבדלים ברורים בדפוסי אי-השוויון בין צורות יישוב שונות. בערים, צורת היישוב הכוללת את רוב-רובה של אוכלוסיית ישראל – כמעט 76% מתושבי המדינה – תושב בעיר באשכול חברתי-כלכלי 8, אחראי לכמעט פי 2 פליטות גזי חממה שמקורן בפסולת יותר מתושב בערי אשכול חברתי-כלכלי 1, וכל תושב בעיר באשכול חברתי-כלכלי 9 אחראי לפי 2.4 יותר פליטות שמקורן בפסולת מתושב ערי אשכול חברתי-כלכלי 1.
ממצאי המחקר חשובים על מנת לאפשר בחינה מושכלת של ההשלכות הכלכליות והחברתיות שיהיו למדיניות בתחום הטיפול בפסולת על אוכלוסיות שונות בישראל, וזאת במטרה לאפשר בניית כלי מדיניות שיתחשבו בתרומה של קבוצות אוכלוסייה שונות למשבר האקלימי, ויפנימו את עקרון "המזהם משלם".
מחקר וכתיבה: תמר נויגרטן, עריכה: כרמית לובנוב
