מחקר זה נערך במסגרת פרויקט רב-שנתי של העמותה לצדק סביבתי העוסק במחקר ומדיניות צדק אקלימי, ומטרתו לאמוד את ההשפעה האקלימית של צריכה ביתית של משקי בית בישראל (במונחי CO2); ולבחון את השונות בין דפוסי צריכה של קבוצות סוציו-אקונומיות שונות על פי עשירוני הכנסה, והשפעתם על כמות הפליטות לאטמוספירה. המחקר בוחן את חשיבות המאפיינים הדמוגרפים והרגלי הצריכה של משקי בית באומדן פליטות CO2, באמצעות ניתוח סביבתי של לוחות תשומה-תפוקה: Environmental Input-Output analysis(EIO). ניתוח זה מהווה מודל לבחינת הקשר שבין צריכת אנרגיה ישירה ועקיפה (כלומר גם צריכת אנרגיה הגלומה במוצרי צריכה שונים) של משקי בית לבין ההוצאות שלהם.
משקי הבית מהווים את החלק הארי בקרב הצרכנים, ויש להם השפעה גדולה על מבנה המשק הכלכלי. כדי לצמצם את ההשפעות האקלימיות המשק, חשוב לעבור לדפוסי צריכה מקיימים יותר. מחקרים רבים בוחנים בשנים האחרונות את שאלת ההשפעה הסביבתית מכיוון הצרכן, ומנסים לאמוד את כמויות האנרגיה והזיהום הסביבתי הדרושים לספק מוצרים ושירותים שישמרו קיומו של אורח חיים מסוים. על מנת לאמוד את פוטנציאל הפחתת הפליטות על ידי משקי הבית, עלינו להבין בצורה טובה יותר את הדרישות האנרגטיות שלהם ותרומתם להשפעות סביבתיות.
מהמחקר עולה כי ממוצע סך הפליטות של משקי בית, כולל פליטות ישירות מצריכת מוצרי אנרגיה ופליטות עקיפות מצריכת מוצרים ושירותים, עומד על כ-5 טון CO2לנפש לשנה, במנעד שבין 2.7 ל-7.8 טון CO2לנפש בשנה בעשירונים השונים. בתוצאות המחקר ניכרים הבדלים מהותיים ב"סל הפליטות" של משקי הבית בין העשירונים. במשקי בית בעלי הכנסה נמוכה מרבית הפליטות נובעות מצריכת מוצרים בסיסיים כגון מזון וחשמל לבית, להם מקדם פליטה גבוה. לעומתם משקי בית בעלי הכנסה גבוהה צורכים יותר מוצרים ושירותים שניתן להחשיב כמותרות, כגון שירותי בידור וחינוך, בעלי מקדם פליטות נמוך יותר.
