תקציר
ישראל מתמודדת עם בעיה של פסולת, ובפרט הפסולת הביתית. הבעיה חמורה במגזר הערבי אף יותר מאשר במגזר היהודי, בגלל סיבות כמו חוסר מודעות לנושא המיחזור, כמות גדולה יותר שמיוצרת בבתים הפרטיים יחסית ליישובים העירוניים, חוסר מדיניות של השלטון המקומי לגבי הפסולת, קשיים כלכליים לטפל בבעיה ועוד.
נשים יכולות להיות כוח שיקדם שינוי במגזר הערבי בכל מה שקשור לשיפור איכות הסביבה והטיפול בפסולת בפרט. כמו קבוצות של נשים במקומות אחרים בעולם, הן יכולות להיות סוכנות לשינוי חברתי. המחקר הנוכחי תוכנן כדי לבדוק מה לדעת נשים משפיע על יכולתן להוביל שינוי כזה בסביבתן, והאם יש הבדל בין דעות של נשים על בסיס של השכלה, תעסוקה וילדים. לצורך המחקר הוגדרו שמונה קבוצות של נשים על בסיס שלושה פרמטרים – השכלה (אקדמאית / לא אקדמאית), תעסוקה (עובדות / לא עובדות) וילדים (יש ילדים / אין ילדים). המטרה היא לבדוק אילו גורמים יכולים להניע נשים לפעול לשיפור התנאים הסביבתיים ביישוב שלהן, והאם יש הבדל בין הקבוצות השונות.
המחקר הוא כמותי. הועבר שאלון שבודק דיווח על התנהגות סביבתית, פעילות בקילה, תפיסת היכולת לחולל שינוי, תפיסה לגבי גורמים מקלים ומקשים ונתונים דמוגרפיים. סך הכל מילאו את השאלון 44 נשים משמונה הקבוצות שהוזכרו. הנתונים נותחו סטטיסטית.
התוצאות מראות שלמרות שקיימת נכונות גבוהה להשתתף בפעילויות סביבתיות, התנהגות של הנשים בפועל היא בדרך כלל לא ידידותית לסביבה. רוב הנשים לא מדווחות על מפגעים, לא שולחות למיחזור, לא רוכשות מוצרים ידידותיים לסביבה וכדומה. נמצא שההתנהגות הסביבתית קשורה לפעילות בקהילה ולתפיסת היכולת של המשתתפות. ככל שהמשתתפות דיווחו על נכונות לפעול בקהילה, וככל שהן דיווחו על תפיסת יכולת גבוהה יותר, כך הן דיווחו על התנהגות יותר ידידותית לסביבה. מבין נתוני הרקע, רק ההשכלה נמצאה קשורה להתנהגות סביבתית. ככל שהאישה משכילה יותר, כך היא יותר מתנהגת באופן ידידותי לסביבה. לא נמצא קשר בין מצב משפחתי, גיל, מספר ילדים, מקום עבודה או אמונה בבית להתנהגות הסביבתית.
מבחינת גורמים שנתפסו כמקשים על פעילות סביבתית, המשתנה הכי משמעותי שנמצא הוא המרחק ממקומות שיש בהן פעילויות, ואחריו הזמן שצריך להשקיע בביצוע פעילויות אלה.
המסקנות של המחקר הן שכדי להוביל את השינוי יש צורך בארגונים סביבתיים קרובים לבתים של הנשים ביישובים הערביים שגם ילוו אותן. בלי הארגונים האלה אי אפשר לעשות את השינוי, לדבר הנשים. דבר נוסף שחסר לנשים הוא זמן. זהו המשאב הכי יקר שחסר לנשים כדי שיוכלו להגיע לפעילויות סביבתיות, כלומר אקטיביזם סביבתי שכולל עשייה למען החברה כולה וניסיון להשפיע על מקבלי החלטות. לגב התנהגויות סביבתיות שלהן באופן ספציפי נמצא שרוב הנשים מקפידת על התנהגות ידידותית לסביבה ברמה האישית בביתן, אבל לא מתרגמות את זה לאקטיביזם רחב יתר.
עבודת המחקר המלאה של רים מתאני נמצאת באתר האגודה לצדק סביבתי, בספריות חזון ירוק ומנהיגות סביבתית וכן במגדר וסביבה.
