ועידת מדיניות אקלים בישראל , 3 באפריל 2014
ועידת מדיניות אקלים בישראל – היבטים חברתיים וכלכליים מתקיימת בעיתוי של ציון ארבע שנים להחלטת הממשלה בנושא, ונועדה לבחון את הנעשה בתחום גיבוש ויישום המדיניות, להציג מחקרים חדשים המשרטטים את הפרופיל החברתי כלכלי של פליטות גזי חממה בקונטקסט של החברה בישראל ולקיים דיון על יעדים להמשך בהשתתפות מומחים/יות ובעלי/ות עניין המייצגים/ות עמדות שונות.
אנו סבורים כי האתגר לפתחה של הממשלה, נוכח ההיערכות בעולם לגיבוש הסכם חדש להפחתת פליטות גזי חממה עדיין לפנינו, וכי פעילות ברמה של מדינה נחוצה גם כדי להיאבק בטווח הקרוב בשינויי אקלים, וכדי לאפשר בסופו של דבר חתימה על הסכם בינלאומי רחב.
בתחום זה, עפ"י ההערכות בעולם צפויות שתי מגמות: האחת, לשיקולים החברתיים–כלכליים תהיה השפעה מכרעת על היכולת לייצר הסכם גלובאלי חדש הנושא באחריות משותפת של מדינות להפחתת פליטות גזי חממה לאטמוספירה. השנייה, מדינות לא יכולות עוד להסתמך על פעילות בינלאומית לבדה. פעילות כזאת מתקדמת לאיטה, ובמקרה הטוב הסכם בינלאומי מחייב ייכנס לתוקף עד 2020. לכן פעילות ברמה של מדינה נחוצה גם כדי להיאבק בטווח הקרוב בשינויי אקלים, וכדי לאפשר בסופו של דבר חתימה על הסכם בינלאומי רחב.
הועידה נערכת במסגרת פרויקט מחקר ומדיניות צדק אקלימי שיזמה האגודה לצדק סביבתי בשיתוף אוניברסיטת תל אביב, בראשות פרופ' דני רבינוביץ, ובתמיכת קרן רוזה לוקסמבורג.
ההזמנה ותכנית הכנס:
מחקר צדק אקלימי - רקע
יוזמת המחקר צדק אקלימי של האגודה לצדק סביבתי הועלתה לאחר ועידת האקלים ה- 15 (קופנהגן, דצמבר 2009), ובעקבות סבבים של מפגשי הכנה שהתקיימו לאחריה במסגרת האמנה הבינלאומית שיועדו לגיבוש הסכמות מוקדמות סביב נושאי האקלים שעמדו על הפרק, ונועדו להידון בוועידה ה- 16 (קנקון, דצמבר 2010). המפגשים ההם, במהלך 2010, הסתיימו בלא שהושגה התקדמות של ממש, והתפתחו דיונים במסגרות שונות, במרכזן עלתה שאלת יכולת הקהילה הבינלאומית להשיג הסכם אקלים גלובלי חדש.
באותה עת החלה להתגבש ההבנה כי השיח המחקרי על שינוי אקלים ועל הסיכוי להגיע להסכמה בינלאומית רחבה על צמצום פליטות והסתגלות למצב האקלימי החדש הצפוי, מצביע על אי-צדק אקלימי כחסם מרכזי בתהליך. בתחום שינוי האקלים הגלובאלי קיים אי-שוויון מתמשך בין מדינות הצפון למדינות הדרום. מצד אחד, האחריות ההיסטורית להיווצרות משבר האקלים כתוצאה מהצטברות מסוכנת של גזי חממה באטמוספרה, רובצת בעיקר על מדינות הצפון המתועשות , ומצד שני, הולך ומסתמן גם אי-שוויון מקומם בעצמת החשיפה לסיכונים האקלימיים, הכלכליים, החברתיים והפוליטיים הכרוכים בשינוי האקלים, המאיימים הרבה יותר על מדינות חצי הכדור הדרומי.
מחקרים עדכניים הצביעו אז על כך ששינוי האקלים שהתחולל מאז תחילת המאה ה 20, פוגע בעיקר במדינות העניות: נרשמה עליה בת עשרות אחוזים במחירי הדגנים, התירס והאורז, ועשרות מיליונים נדחקו אל מתחת סף הרעב. ההתחממות פגעה משמעותית במחזור המים, צמצמה את הנגישות למי שתייה ראויים ברבות ממדינות הדרום, הביאה לגידול במספר המתים ממחלות כמלריה, עליה במפלס האוקיינוסים בגלל המסת מדפי הקרח באנטרקטיקה וגרינלנד והצפי היה כי תשפיע לרעה בעתיד על מאות מיליוני בני אדם המתגוררים בפרברי עוני בערים גדולות לחופי אוקיינוסים, ועוד.
כשהתחלנו במחקר במהלך 2010, היה ברור שהתהליך הבינלאומי בתחום האקלים, המכוון לניסוח הסכם מסגרת שיחליף את פרוטוקול קיוטו ויהיה שאפתני, הוגן ומחייב, לא יוכל להניב תוצאות חיוביות ולתרום את חלקו ליציבות גלובלית ולשלום עולמי, מבלי שיתחשב ברצינות בשיקולים של צדק אקלימי. יתרה מזו: גם בהיעדר הסכם גלובלי שאפתני הוגן ומחייב, מדינות רבות - ובכללן ישראל - כבר החלו באופן וולונטארי בתהליכי עומק שמטרתם צמצום כמות גזי החממה הנפלטים משטחיהן.
מדיניות האקלים שמאמצת מדינה היא אמנם מטבע הדברים בעלת אוריינטציה חיצונית, בינלאומית.
במחקר בחרנו להתמקד בהיבטים הפנים-מדינתיים – החברתיים, הכלכליים והפוליטיים – המקופלים במדיניות אקלים ממשית שיש לפעול ליישומה.
זאת ועוד, בעקבות החלטת הממשלה ממרץ 2010על גיבוש מדיניות אקלים לישראל, שכללה בחינה של כלי מדיניות שונים לצמצום פליטות גזי חממה, אך טרם נכנס בעובי הקורה של צדק סביבתי בכלל וצדק אקלימי בפרט.
למחקר שלוש מטרות עיקריות:
א. פיתוח מדדים (אינדיקטורים) כמותיים לצורך השוואת תרומותיהן היחסיות של אוכלוסיות שונות לסך גזי החממה הנפלטים ממדינה או מאזור.
ב. שימוש במדדים אלו לקביעת תרומתן היחסית של אוכלוסיות שונות לפליטת גזי החממה בישראל.
ג. פיתוח כלי ניתוח שיבחנו את ההשלכות הכלכליות, החברתיות והתרבותיות הדיפרנציאליות של כלי מדיניות שמטרתם צמצום פליטות, על אוכלוסיות שונות בישראל.
מתודולוגיה:
המחקר בודק את כמות הCO2 הנפלטת כתוצאה מצריכה אישית ומשפחתית (ויישובית במחקר פסולת) בארבעה תחומי צריכה, מחשב את הפליטה לנפש ועורך השוואה של הפליטה לנפש לפי עשירון. הממצאים מתבססים על נתונים גולמיים שמקורותיהם בדוחות הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נתוני ייצור, צריכה ופליטת גזי חממה של חברת החשמל, נתונים מן המשרד להגנת הסביבה, נתונים שנאספו מרשויות מקומיות ועוד. ארבעה תחומי הצריכה הנבדקים הם:
א. צריכת חשמל ביתית
ב. שימוש בתחבורה (עד כה פורסם לגבי שימוש ברכב פרטי. מחקרי המשך יעסקו בתחבורה ציבורית וטיסות)
ג. צריכת מזון
ד. ייצור וטיפול בפסולת עירונית מוצקה
הממצאים שהתקבלו מהמחקר הראשון (2010) לפיהם העשירון העליון אחראי לפליטות גזי חממה בהיקף הגדול פי 25 ויותר מן העשירון התחתון בתחומי הצריכה חשמל ביתי ושימוש ברכב פרטי הצביעו על אי שוויון הפחמני עמוק, והמחישו את דחיפות הצורך לשקול שיקולים של צדק סביבתי בעת שמדינה מתקינה משטר פליטות חדש כחלק מרענון מדיניות האקלים הנהוגה בה.
כלים מתחום הכלכלה
במהלך 2011 המחקר התרחב לגיבוש כלי מדידה השוואתיים שיאפשרו הערכת מדיניות האקלים גם ביחס למדינות ה- OECD, ונעשתה עבודת מחקר מקיפה בתחום כלים מתחום הכלכלה הנבחנים ואו נמצאים בביצוע במדינות שונות (המחקר הכלכלי המלא יפורסם במהלך 2014).
כמו כן המדיניות להפחתת גזי חממה שגיבשה הוועדה הבינמשרדית בראשות חיים שני, מנכ"ל משרד האוצר בשנים 2010-11, נותחה בעדשות חברתיות, ופורסמה במסמך עמדה לקראת סיום הליך שמיעת עדויות הוועדה (אוגוסט 2012).
להלן הפרסומים:
א. פרסומים בעברית:
1. "אי שוויון בפליטות גזי חממה בצריכה של חשמל ביתי ושימוש ברכב פרטי" - נייר עמדה מס' 1(דצמבר 2010)
2. ניתוח המדיניות להפחתת גזי חממה בעדשות חברתיות והמלצות לקידום צדק אקלימי בישראל - דוח צדק אקלימי ומדיניות כלכלית מס' 1 – אוגוסט 2012
3. הצעות למדיניות אקלים בישראל – כלים התנהגותיים ואפשרויות הנהגת מס פחמן– דוח צדק אקלימי ומדיניות כלכלית מס' 2 (ספטמבר 2013)
4. "אי שוויון בפליטות גזי חממה בתהליכי ייצור וטיפול בפסולת עירונית מוצקה"– נייר עמדה מס' 2(2013)
5. צדק אקלימי בישראל והמדיניות להפחתת גזי חממה – ניתוח המגמות העולמיות, השפעת המדיניות הישראלית והמלצות לקידום מדיניות אקלים כוללת בישראל , רועי לוי (יפורסם ב- 2014).
6. אי שוויון בפליטות גזי חממה מצריכת מזון בישראל – תקציר (מרץ 2014).(המחקר המלא יפורסם ב- 2014).
7. הרגלי צריכת מזון, סביבה ונתוני החברה בישראל - סקר דעת קהל (יפורסם 2014)
ב. פרסומים באנגלית:
1. Inequality in Greenhouse Gas Emissions from Domestic Electricity Consumption and Private Car Use- Climate Justice in Israel - Position Paper no. 1, Rabinowitz (2011).
2. Climate Injustice: CO2 from Domestic Electricity Consumption and Private Car Use by Income Decile, Dan Rabinowitz, ENVIRONENTAL JUSTICE Volume 5, Number 1, 2012. (The Article)
3. In Country Disparities in Greenhouse Gas Emissions and Their Significance for Politicizing a Future Global Climate Pact, Dan Rabinowitz 2013.
פרסומים בתקשורת:
1. כתבה של אביב לביא במעריב, נובמבר 2010 "מחקר: עשירים פולטים יותר גזי חממה"
2. מאמר דעה של רועי לוי (כלכלן במסגרת פרויקט צדק אקלימי, 2011-13), דה מארקר, אפריל 2013 "הגיע הזמן למס פחמן הוגן בישראל"
