מושב קהילת סביבה וחברה בנושא "מבט חברתי על הפוליטיקה של הטיעון הסביבתי בישראל" כלל שלוש הרצאות. כרמית לובנוב הרצתה על "צדק סביבתי בישראל: אפיון פוליטי-חברתי ויעד אסטרטגי למדיניות בישראל." לובנוב הציגה ממצאים ראשונים מתוך דו"ח של האגודה לצדק סביבתי שעתיד להתפרסם בשבועות הקרובים. בדו"ח זה יוצג 'מדד צדק סביבתי' חדש לאפיון המצב הסביבתי-חברתי בישראל. בהרצאתה הוצגו מדדים של מצב הסביבה בחמישה תחומים הקשורים לפעילותן של רשויות מקומיות וכן הוצג הקשר של מדדים אלו לאפיון חברתי-כלכלי של ערים בישראל.
יוסף ג'בארין דיבר על "הצדק הסביבתי הנעלם: הדרת ערבים על ידי ארגוני הסביבה ומוסדות התכנון." בהרצאה הציג ג'בארין גישות המתפתחות לאחרונה אשר עוסקות בצדק חברתי-מרחבי (כגון: 'העיר הצודקת', 'הזכות לעיר', ו'העיר המקיימת') מבקשות לחבר בין נושאי החברה, הצדק, המרחב, והסביבה תחת מעטפת תיאורטית ופרקטית אחת. על פי גישות אלו, אי-אפשר להפריד בין נושאי הקיימות ושינוי אקלים, ובין חיי היומיום של האנשים והקבוצות. בישראל, הנטייה של ארגוני הסביבה ומוסדות התכנון הלאומיים היא להפריד בין שני העולמות הללו. לטענתו, החברתי נתפס כחברתי גרידא, והסביבתי הוא "ירוק" גרידא. בפועל, מצב זה הביא להגברת האפליה כנגד החברה הערבית בישראל הן מצד ארגוני הסביבה והן מצד מוסדות התכנון.
טלי כץ-גרו דיברה על "עמדות והתנהגויות סביבתיות בקרב יהודים וערבים בישראל". גם היא הדגישה כיצד תפיסות של סכנות סביבתיות ואי-צדק סביבתי נוטות להתקיים בזיקה לממדי ריבוד שונים כמו לאום, מוצא אתני, מעמד, מקום מגורים, או סטטוס הגירה. כך, קבוצות חברתיות מסוימות נוטות להיות פגיעות יותר לחשיפה לסכנות סביבתיות והפיזור המרחבי של סכנות סביבתיות משקף את המבנה החברתי ואת יחסי הכוח בחברה. בהקשר זה עסקה ההרצאה בשתי שאלות מחקר: מהן העמדות וההתנהגויות של יהודים וערבים בישראל כלפי הסביבה? ומהם המאפיינים החברתיים, נוסף על לאום, המעצבים עמדות והתנהגויות פרו-סביבתיות בישראל?
