מיקום אתרים מזוהמים בכלל, ומחצבות ואתרי פסולת בפרט, נחשב כתחום הראשוני שסייע בהתפתחות והבניית תחום הצדק הסביבתי כדיסציפלינה עצמאית, והוא גם הבולט ביותר במחקרים על צדק סביבתי בעולם. מחקרים רבים לאורך השנים טענו שאתרי פסולת נוטים להיות ממוקמים באזורים של אוכלוסיות מוחלשות, או אוכלוסיות מיעוטים וכן אוכלוסיות מודרות ואו בעלות נגישות נמוכה לתהליכי קבלת החלטות פוליטיים. תופעת המיקום של אתרים תפסה מקום נרחב בשיח הציבורי ככל שהתרבו מאבקים נגד הקמת אתרים, מאבקים המכונים לעיתים קרובות נימבי (NIMBY - not in my back yard). החיסרון של מאבקים מקומיים מסוג זה, הוא, שלעיתים כתוצאה מהמאבק אתרים בעייתיים יוקמו דווקא בישובים בהם האוכלוסייה מתקשה יותר להיאבק נגדם.
בישראל נערך מחקר על מיקום של מחצבות אשר הראה ש-54% מהאזרחים המתגוררים ליד מחצבות הם ערבים (אגודת הגליל, 2010א). מחקר מקיף על מחצבות מ-2007 מצא שמחצבות גורמות אי צדק סביבתי-חברתי כלפי שמונה ישובים עירוניים, מתוכם ארבעה ישובים ערבים, כאשר כל הישובים ממעמד כלכלי נמוך. כמו כן, נמצא שנגרם אי צדק ל-14 ישובים כפריים, מתוכם ישוב ערבי אחד, כאשר מחצית מהישובים ממעמד נמוך-בינוני וחצי ממעמד גבוה (מילגרום, 2007).
מחקר אחר בחן את המיקום של מפעלים בישראל. המחקר מיפה כ-787 מפעלים מסוכנים המהווים כ-20% מהמפעלים המסוכנים במדינה. הגם שמטרת המחקר לא הוגדרה לבחון צדק סביבתי, עדיין ניתן להסיק ממנו מסקנות רלוונטיות לנושא הנדון. על פי המחקר יש מתאם בין פריסת האוכלוסייה למיקום המפעלים, ולכן רוב המפעלים נמצאים באזור מטרופולין תל אביב (30%), חיפה והקריות (25%) ואזור אשדוד (12%) (בלומנפלד, 2003).
