מחקר חדש של האגודה לצדק סביבתי בנושא תקצוב תכניות להפחתת פליטות גזי חממה במספר מדינות מפתח בעולם, מפורסם השבוע. המחקר במסגרת מחקרי מדיניות "אקלים, חברה וכלכלה" בעריכת כרמית לובנוב ופרופ' דני רבינוביץ בוצע ע"י הכלכלן רועי לוי, סטודנט לדוקטורט בכלכלה באוניברסיטת ייל. הדו"ח מתפרסם לקראת ועידת האו"ם לאקלים שתקיים בחודש נובמבר במרקש.
מתוך המבוא:
המחקר כחלק מהסכם פריז שנחתם בוועידת האקלים (COP21) בדצמבר 2015, התחייבו לראשונה רב מוחלט של המדינות, כולל ישראל, לפעול להפחתת פליטות גזי חממה. במסגרת הוועידה הציבה כל מדינה יעד להפחתת גזי חממה, וישראל התחייבה להפחית את הפליטות לנפש ב-26% עד 2030 ביחס לרמתן ב-2005]. למרות שההתחייבויות של המדינות רחוקות מלהבטיח שההסכם יעמוד ביעדיו, וימנע מטמפרטורת כדור הארץ לעלות ביותר משתי מעלות, ההתחייבויות עדיין משמעותיות וצפויות להפחית את סך הפליטות בכ-3.3 מיליארד טון שווי ערך פחמן דו חמצני בשנת 2030 (הפחתה של כ-5% ביחס לסך הפליטות שהיו צפויות בשנת 2030 לפני שנחתם ההסכם) (UNFCC, 2016).
הנזקים של שינוי האקלים מורגשים היטב - חודש יוני 2016 היה היוני החם מאז החלו המדידות, וזהו החודש ה-14 ברציפות ששובר שיאי חום (NOAA, 2016)–והנזקים צפויים להתגבר. לכן, במקביל לפעולות למיתון השינוי באקלים באמצעות הפחתת הפליטות (mitigation), יהיה צורך בהסתגלות לשינוי אקלים, ומדינות רבות פיתחו או מפתחות תכניות הסתגלות רחבות היקף(Adaptation). מסמך של המשרד להגנת הסביבה בישראל מצביע על נזקים פוטנציאליים של שינוי אקלים על משק המים, משק האנרגיה, החופים, ענף החקלאות, מערכות אקולוגיות ותחלואה, והצורך בהיערכות לשינוי אקלים מראש (המשרד להגנת הסביבה, 2015).
אין ספק שכל מדינה, ובעיקר המדינות המפותחות, יצטרכו לבצע השקעות דרמטיות כדי להפוך את הכלכלה שלהם לירוקה יותר – להפיק אנרגיה ממקורות מתחדשים, לפתח אמצעי תחבורה אלטרנטיביים, לייעל ולהפחית את צריכת האנרגיה ולבנות תשתיות עמידות לשינויים הצפויים באקלים. הפרויקטים יתפרסו על פני תחומים רבים, וידרשו משאבים משמעותיים. סביר להניח שחלק ניכר מהפעולות ימומנו על ידי המדינה, שכן שיפור האקלים הוא מוצר ציבורי, ולגורמים פרטיים אין בהכרח תמריץ לפעול בעצמם להפחתת הפליטות. על כן, חשוב לבחון את התקציב הלאומי שמוקדש להפחתת פליטות גזי חממה והסתגלות לשינוי אקלים.
מסמך זה בוחן כיצד מדינות מתקצבות פעולות הקשורות לשינוי האקלים. מטרות המסמך הן להבין כיצד נערך מעקב אחר התקציב הרלוונטי לשינוי אקלים שמתפרס על פני רשויות ומשרדים ממשלתיים רבים, מהו שיעור התקציב שמדינות מקציבות לנושא, וכיצד ניתן להיעזר בנתונים כדי ללמוד על סדרי העדיפויות בכל הנוגע לשינוי אקלים. מטרה נוספת היא ללמוד לקחים מהניסיון הבינלאומי הרלוונטי למדיניות האקלים בישראל.
המסמך כולל שלושה חלקים. החלק הראשון עוסק בבחינה בינלאומית של הוצאות תקציביות לפעולות בתחום האקלים. חלק זה כולל סעיפים המתמקדים בתקציב הפדרלי בארה"ב, בהשקעה הדרמטית בנושא אקלים בתקציב האיחוד האירופי ובמתודולוגיית CPEIRלמעקב אחר הוצאות אקלים שכבר מיושמת בנפאל ומספר מדינות מתפתחות נוספות. בנוסף, החלק הראשון כולל פרק על ההוצאות בתחום הסביבה ושמירה על איכות האוויר והאקלים ב-OECD. הוצאות אלו אינן קשורות רק לשינוי אקלים, אך בחינתן מאפשרת לערוך השוואה בינלאומית כמותית של תקציבים המוקדשים לאיכות הסביבה ובכללן אקלים. לבסוף, הפרק האחרון בחלק הראשון מתייחס בקצרה לתקצוב פעולות הקשורות לשינוי אקלים בישראל. החלק השני של המסמך דן בהכנסות הנובעות משינוי אקלים. באמצעות מס פחמן או מכירת היתרי פליטה, מדינות יכולות להפחית פליטות גזי חממה תוך הגדלת הכנסות המדינה. מדיניות לתמחור פחמן מיושמת היום כמעט בכל מדינות ה-OECD, ולעיתים ההכנסות ממדיניות זו הן בסדרי גודל דומים להוצאות של מדינות לפעולות בתחום האקלים. החלק השלישי דן במסקנות העיקריות שעולות מהסקירה ושראוי ליישמן בישראל.
