הודעה לתקשורת:
דו"ח מחקר בנושא הגבלות על פלסטיק בשימוש חד פעמי
שנת 2019 תהיה ללא ספק 'שנת הפלסטיק' בעולם!
בישראל? קשה להניח זאת. בשבוע בו המפעל היחיד בישראל למיחזור של בקבוקי פלסטיק נסגר – אנו מפרסמים מחקר בינל"א חדש, שעניינו השוואת החקיקה במדינות בעולם בתחום השימוש בפלסטיק.
סוכנות הסביבה של האו"ם וארגון העולמי למשאבים ערכו את המחקר המשווה ב - 192 מדינות בעולם. האגודה לצדק סביבתי ערכה המחקר בישראל, בראשות כרמית לובנוב. עומר מחלוף, מתמחה במדיניות סביבתית וסטאז'ר בעריכת דין, ביצע בהצטיינות את המחקר המשפטי.
המחקר בחן מצב חקיקה ב- 3 תחומים: שימוש חד פעמי בפלסטיק, שקיות חד פעמיות ומיקרובידים[1].
בישראל, בעוד שבשני התחומים הראשונים יש התייחסות בחקיקה, בנושא המיקרובידים אין כלל חקיקה, בדומה לרוב המדינות בעולם.
אבל יתכן שהסיפור המקומי בשבוע האחרון על סגירת מפעל היחיד למיחזור בקבוקים בדרום הארץ מלמד על תמונה רחבה יותר שעניינה תרבות פוליטית וסדרי עדיפויות קצרי ראות המתעלמים מהמחיר הסביבתי המלא. שהרי עפ"י החוק, אל"ה, תאגיד מיחזור הבקבוקים שבבעלות יצרני המשקאות הגדולים, ותמיר - תאגיד מיחזור האריזות של יצרני המזון ומוצרי הצריכה הגדולים, מחויבים למחזר 80% מהפסולת שהם אוספים בישראל. ואולם מפעלי מיחזור בחו"ל, שנהנים מסבסוד ממשלתי, מציעים גמול גבוה יותר עבור הפסולת[2]. כך שבהיעדר אכיפה או תמריץ כלכלי, התאגידים המקומיים מעדיפים לשנע את הפסולת לחו"ל, 'ענף ייצוא' שבוודאי ישגשג נוכח קוצר הראות הכרוני של ממשלת ישראל, והתעלמותה מ"טביעת הרגל הפחמנית" בעקבות שינוע והובלה. לתשומת לב הממשלה הבאה.
אנחנו נמשיך ונעקוב! ומאחלים שנה חדשה 2019 עם טביעת רגל פחמנית מופחתת!
[1] חלקיקי פלסטיק מוצק קטנטנים, בטווח גדלים עשירית מיקרומטר ועד מילימטר. עשויים לרוב פוליאתילן אבל ייתכנו ממקור פטרוכימי אחר כגון פוליפרופילן. משמשים לתעשייה ומחקר בעיקר בתחום הקוסמטיקה והביו-רפואה. חומרים בלתי מסיסים ולכן גורמים לזיהום מים ומהווים סיכון סביבתי עבור בעלי חיים ימיים במים מתוקים ומי האוקיינוס.
