מס פחמן

מתוך הכתבה: "פרופ' דני רבינוביץ, ראש בית הספר ללימודי סביבה באוניברסיטת תל אביב, ומומחה להיבטים חברתיים ופוליטיים של שינויי אקלים: ישראל הצטיינה עד היום בללכת בין הטיפות. היא אף פעם לא התנדבה להתנהג כמו אחת המדינות המתועשות, ולגזור על עצמה צמצומי פליטות משמעותיים. בעיניי היא מסתתרת יותר מדי מאחורי הטיעון  שאומר:'אנחנו מדינה קטנה וכלכלה קטנה, ולכן לא ניתן לדרוש מאיתנו הרבה'. זה אולי נכון עובדתית, אבל זה לא מצדיק שמדינה כמו ישראל - עם היכולות הטכנולוגיות, הכלכליות והמשילות שלה - תעשה לעצמה כטלה הנחות. ישראל יכולה לעשות הרבה יותר ממה שהיא עושה, ואם היא תעשה יותר ותוכיח חדשנות סביבתית, היא גם תוכל להרוויח מכך כלכלית".  על הצעת האגודה לצדק סביבתי להנהגת  "מס פחמן הוגן",  של רועי לוי (אוניברסיטת ייל ארה"ב, האגודה לצדק סביבתי בישראל) : "כלכלנים רבים מסכימים שהדרך היעילה ביותר לפחית פליטות גזי חממה היא באמצעות קביעת מחיר לפחמן, ובמיוחד דרך מס פחמן. כיוון שמס פחמן משפיע על כלל המשק, ומוביל לעלייה במחיר של מוצרים הפולטים גזי חממה רבים, הוא יוצר תמריץ ישיר על הפחתת הפליטות, המתחיל בתעשייה וממשיך עד רמת משק הבית. מעבר לכך, בטווח הארוך, מס על פחמן יוצר תמריץ להשקעה במחקר ופיוח בטכנולוגיות יעילות המובילות להקטנת הפליטות".  לדברי כרמית לובנוב, מנכל"ית האגודה לצדק סביבתי, "ההחלטה (של ממשלת ישראל) לבטל את התוכנית (מימון הפחתת פליטות גזי חממה) היוותה מעין סטירת לחי עבור האיחוד האירופי, במיוחד לנוכח התזמון שלה, לקראת ועידת פריז שהיא ועידה קריטית. דווקא העיתוי של הוועידה היה יכול להיות חלון הזדמנויות עבור ישראל, להפוך ראשונה בין שווים, ולא להשתרך מאחור בכל מה שקשור למדיניות אקלים".   

המחקר הנוכחי , במסגרת פרויקט מחקר ומדיניות צדק אקלימי של האגודה לצדק סביבתי, נהגה בעקבות ההחלטה של הממשלה על הקיצוצים בתקציב 2013-2014 והקפאה לשלוש שנים את התוכנית להפחתת גזי חממה. התוכנית המקורית אושרה בסוף 2010 והקצתה סכום כולל של 2.2 מיליארד ₪ לשנים 2011-2020. התוכנית אומצה כחלק מהמאמץ לעמוד בהתחייבות ישראל להפחית ב-20% את פליטות גזי החממה ביחס לתרחיש עסקים כרגיל עד 2020. על אף שהצעדים בתוכנית המקורית והתקצוב שלה לא היו מספיקים לעמוד בהתחייבות של ישראל, התוכנית היוותה צעד חשוב, כיוון שלראשונה ננקטו צעדים משמעותיים במסגרת תוכנית רב שנתית להפחתת הפליטות. בעקבות הקפאת התוכנית ברור שבקצב הנוכחי ישראל לא תעמוד ביעדים להפחתת גזי חממה. הגירעון הגדול בתקציב לא משנה את העובדה שגזי החממה ממשיכים להצטבר באטמוספרה, ושהאקלים של כדור הארץ משתנה ולפיכך על ישראל להפחית את פליטות גזי החממה כחלק מהתחייבותה הבינלאומית, וכיוון שהמדינה עלולה להיפגע משינוי האקלים בין היתר בשל פגיעה בחקלאות, ירידה במשקעים, עלייה באירועי מזג אויר קיצוניים ושריפות וסכנות בריאותיות המלוות גלי חום גוברים. כמו כן, נראה שלישראל כדאי להתחיל את המעבר לכלכלה דלת-פחמן מוקדם כדי לזכות ביתרון בשוק הטכנולוגיות הנקיות הבינלאומי, כדי להביא להתייעלות בתעשייה המקומית וכן כיוון שסביר להניח שבעתיד המדינה תידרש להפחית פליטות ועדיף להתחיל את התהליך בהדרגה מראש. לאור ההקפאה של התוכנית (על אף החשיבות שלה לטווח הארוך ולמשרדים ממשלתיים רבים), במסגרת עבודה זו נדון שני אמצעים שיאפשרו למדינה להפחית את פליטות גזי החממה בקרב משקי בית, ללא צורך במקורות תקציביים חדשים. במסגרת העבודה נבחן את ההשלכות של כל אחד מהצעדים בהקשר של צדק סביבתי. החלק הראשון מתמקד באמצעים התנהגותיים להפחתת הפליטות. בשנים האחרונות יותר מחקרים דנים בכך שלעיתים קרובות ניתן להביא לשינוי בהתנהגות פרטים גם ללא שימוש בתמריצים חומריים. נבחן כיצד ספרות הכלכלה התנהגותית רלוונטיות לבעיות סביבתית, מהן ההשלכות שלה לצדק סביבתי ובאילו מקרים ניתן ליישם אותה בישראל. בחלק השני נדון באופן יותר ממוקד באחד האמצעים הנחשבים ליעילים ביותר להפחתת הפליטות – מס פחמן. החלק השני יבחן את ההשפעה של המס על עשירונים שונים בישראל ואת האפשרות להטיל מס פחמן שוויוני במדינה. מחקר וכתיבה: רועי לוי  עריכה: כרמית לובנוב

מחקר בתחום הכלכלה ההתנהגותית - במסגרת פרויקט מחקר ומדיניות צדק אקלימי של האגודה לצדק סביבתי נהגה בעקבות החלטת הממשלה להקפיאאת המשך יישום מדיניות האקלים לצמצום פליטות גזי חממה. החלטה זו התקבלה במסגרת הקיצוצים בתקציב 2013-2014 . התוכנית המקורית אושרה בסוף 2010 והקצתה סכום כולל של 2.2 מיליארד ₪ לשנים 2011-2020. התוכנית אומצה כחלק מהמאמץ לעמוד בהתחייבות ישראל להפחית ב-20% את פליטות גזי החממה ביחס לתרחיש עסקים כרגיל עד 2020. על אף שהצעדים בתוכנית המקורית והתקצוב שלה לא היו מספיקים לעמוד בהתחייבות של ישראל, התוכנית היוותה צעד חשוב, כיוון שלראשונה ננקטו צעדים משמעותיים במסגרת תוכנית רב שנתית להפחתת הפליטות. בעקבות הקפאת התוכנית ברור שבקצב הנוכחי ישראל לא תעמוד ביעדים להפחתת גזי חממה. הגירעון הגדול בתקציב לא משנה את העובדה שגזי החממה ממשיכים להצטבר באטמוספרה, ושהאקלים של כדור הארץ משתנה, ולכן ישראל צריכה להפחית את פליטות גזי החממה כחלק מהתחייבותה הבינלאומית, וכיוון שהמדינה עלולה להיפגע משינוי האקלים בין היתר בשל פגיעה בחקלאות, ירידה במשקעים, עלייה באירועי מזג אויר קיצוניים ושריפות וסכנות בריאותיות המלוות גלי חום גוברים. כמו כן, נראה שלישראל כדאי להתחיל את המעבר לכלכלה דלת-פחמן מוקדם כדי לזכות ביתרון בשוק הטכנולוגיות הנקיות הבינלאומי, כדי להביא להתייעלות בתעשייה המקומית וכן כיוון שסביר להניח שבעתיד המדינה תידרש להפחית פליטות ועדיף להתחיל את התהליך בהדרגה מראש. לאור ההקפאה של התוכנית (מאי 2013), במסגרת מסמך מדיניות ככלית מס' 2 נדונו שני אמצעים שיאפשרו למדינה להפחית את פליטות גזי החממה בקרב משקי בית, ללא צורך במקורות תקציביים חדשים. במסגרת העבודה נבחן את ההשלכות של כל אחד מהצעדים בהקשר של צדק סביבתי. החלק הראשון מתמקד באמצעים התנהגותיים להפחתת הפליטות. בשנים האחרונות יותר מחקרים דנים בכך שלעיתים קרובות ניתן להביא לשינוי בהתנהגות פרטים גם ללא שימוש בתמריצים חומריים. נבחן כיצד ספרות הכלכלה התנהגותית רלוונטיות לבעיות סביבתית, מהן ההשלכות שלה לצדק סביבתי ובאילו מקרים ניתן ליישם אותה בישראל. בחלק השני נדון באופן יותר ממוקד באחד האמצעים הנחשבים ליעילים ביותר להפחתת הפליטות – מס פחמן. החלק השני יבחן את ההשפעה של המס על עשירונים שונים בישראל ואת האפשרות להטיל מס פחמן שוויוני במדינה. מחקר וכתיבה: רועי לוי , עריכה: כרמית לובנוב  

במסגרת מחקר צדק אקלימי וכלי מדיניות כלכליים של האגודה לצדק סביבתי - סוקר רועי לוי כלי מדיניות הנמצאים בשימוש במדינות בעולם - בהם מס פחמן.  במאמר דעה שפורסם לאחרונה בעיתון דה מארקר רועי מנתח את היתרונות של מס פחמן ככלי לקידום מדיניות אנרגיה ירוקה עם יכולת לקדמו כמס הוגן מבחינת חברתית. מסי פחמן הונהגו לאחרונה ביפן, אוסטרליה, אירלנד וחלק מהפרובינציות בקנדה. אפילו בארצות הברית, שבה שוררת התנגדות כמעט אוטומטית למסים, הדיון על מס פחמן תופס תאוצה בעקבות החוב הציבורי הכבד. הגיע הזמן ליישם מס דומה בישראל. המס אינו רק צודק, הוא יכין את התעשייה הישראלית לסטנדרטים ירוקים חדשים ויקדם את הקלינטק הישראלי. הנהגת המס כעת יכולה למנוע קיצוצים אחרים והטלת מסים בעייתיים יותר, כגון המס על פירות וירקות. כיוון שהמיסוי על דלק גם כך אינו נמוך בישראל, מס פחמן בעיקר יגדיל את המס על דלקים אחרים, למשל לייצור חשמל.